שלושה טיפים לזוגיות מעולה
"בעולם הקדום האהבה המרכזית הייתה ונותרה אהבת האדם את האלוהים - 'ואהבת את אלוהך בכלל לבבך ובכל נפשך". התנך מתאר לא מעט רומנים ומערכות יחסים של אהבה בין בני זוג מוכרים (רחל ויעקב, דוד ומיכל ועוד) אך איפשהו ככל שמתרחקים מהגיבורים הרומנטיים של התנך ומתקרבים לתקופת התלמוד נראה כי הרומנטיקה נעלמת ואנחנו מקבלים משהו אחר לחלוטין.
חיפש בעיון אחר אהבה רומנטית שבין גבר לאישה, אבל לא מצא אותה בסיפורי חז"ל. "אם יש כזו - לא מספרים עליה. אהבה בין איש לאשתו לא מעניינת אז אף אחד, כנראה, והיא מסוג המקרים של 'כלב נשך אדם'. אין זרקורים ואין התייחסות, 'קמתי בבוקר, אכלתי, שתיתי, אהבתי'. אין אף סיפור אחד, מתוך מאות סיפורי חז"ל, שאנחנו רואים בו אהבה במשמעותה הרומנטית בת זמננו. בעצם, אפשר להגיד שיש שם הכל חוץ מזה".
ולכן, לכבוד הזוג הצעיר בחרתי לתת שלושהטיפים חשובים לזוגיות אשר אולי אם היו זמינים לרבותינו ז"ל בתקופת התלמוד היו עוזרים להם להצטייר בעיניינו קצת פחות קודרים ומסכנים "כה עשו חכמיינו סטייל", כי בסופו של דבר זוגיות היא לא רק שני לבבות אלא גם ארבע כתפיים.
מגדלות את בנינו ומצילות אותנו מהחטא
פרופסור שנאן מצטט את טוביה החולב שרעיונות הרומנטיקה החדשניים של תקופתו חלחלו אל העיירה היהודית הישנה ואל תודעתו. "הוא שואל את אשתו גולדה אם היא אוהבת אותו, והיא אפילו לא מבינה על מה השאלה - מגדלת אתך ילדים, מטליאה לך גרביים, מה זאת אהבה?"
במסכת יבמות בתלמוד הבבלי, ומזכיר את סיפור הזוגיות של רבי חייא ואשתו. "האישה מתוארת שם כקשה ומצערת, ובעלה - כמי שמנסה לחזר אחריה ולפייס אותה במתנות שהוא צורר לה בבגדו. לכאורה מקסים, אבל כדאי לשים לב למשפט הסיום של הסיפור. שם נמצאת תמצית הגישה כולה. בשעה ששואלים אותו תלמידיו למה בכל זאת הוא ממשיך לשדל אותה, למרות כל העוינות שהיא מפגינה כלפיו, והוא עונה את מה שמסמלות נשים עבורו - 'דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא".
טיפ : תן לה כבוד, תפרגן ותשקיע – תני לו חיוך גם בשעה שקצת קשה – תנו לשניכם את מתנת ההקשבה ותזכרו שלא תמיד צריך להגיד כדי לפגוע – תכבדו.
רומנטיזציה מאוחרת
את סיפור האהבה המפורסם ביותר של חז"ל - זה של עקיבא ורחל כולנו מכירים. כבר בגן הפכו לנו אותו לסיפור הרומנטי ביותר בעולם , גידל כבשים פגש את רחל, הלך ללמוד תורה ואחרי 40 שנה חזר אליה עם 24 אלף תלמידים ותכשיט זהב "שווה". בואו נודה על האמת זה בלתי נתפס. ילדים לא יהיו לאשתו, והיא מפרנסת במקומו. איפה פה חיי הזוגיות?
ובכל זאת, השיר מבוסס על הסיפור המקורי מהתלמוד "בחורף היו ישנים במתבן והיה מלקט לה תבן מתוך שערה. אמר לה אילו היה לי הייתי עושה לך ירושלים של זהב" (מסכת נדרים, בבלי). ובסופו של דבר, הוא אכן מכתיר אותה בכתר של זהב, ומצהיר בפני תלמידיו: "שלי ושלכם, שלה הוא".
"הגרסה השנייה מופיעה באבות דרבי נתן, שם הרב הוא דווקא מוכר עצים, שפרנס את משפחתו הקטנה בדוחק, ובסופו של דבר זכה גם לעושר חומרי גדול. אז מה קרוב יותר לההתרחשות האמתית? חוץ מההסכמה על זה שהוא למד בגיל מבוגר, אין מכנה משותף משמעותי בין שני הסיפורים. ואגב, שמה של אשתו רחל, לא מוזכר באף אחד מהם".
בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים. חציה מוכר ומתפרנס, וחציה מתקשט בה.
עמדו עליו שכניו ואמרו לו, עקיבא, אבדתנו בעשן. מכור אותן לנו, וטול שמן בדמיהן, ושנה לאור הנר.
אמר להם, הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן: אחד, שאני שונה בהן; ואחד, שאני מתחמם כנגדן; ואחד, שאני יכול לישן בהם.
עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין. שאם אומר להם מפני מה לא למדתם,
והם אמרו מפני שעניים היינו,
אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה.
והם אמרו: מפני טפינו.
אומרים להם: והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות.
אלא אומרים להם: מפני שזכתה רחל אשתו.
בן ארבעים שנה הלך ללמוד תורה. סוף שלוש עשרה שנה לימד תורה ברבים.
אמרו: לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב,
ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב.
הייתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ביישתנו ממה שעשית לה
אמר להם, הרבה צער נצטערה עמי בתורה:
טיפ 2: תנו לבן הזוג קצת ספייס מידי פעם, לא ! לא להעלם ל 40 שנה בבקשה אבל קחו לעצמכם קצת אוויר אישי מידי פעם, שמרו על האזור האישי וה"עצמי" שאותו הבאתם מהבית במינונים נכונים - ותגלו שמגנט האהבה עובד הפוך, ככל שמתרחקים פיזית מתקרבים בלבבות.
אותו הקונספט
לא מעט מתיאורי מערכות היחסים במשנה ובתלמוד רלוונטיים גם לימינו. "רבים מחילוקי הדעות הזוגיים בני זמננו הם על כסף. גם אצל חז"ל אפשר למצוא הרבה תיאורים של קונפליקטים בן איש לאשתו על הכנסות והוצאות. גם ויכוחים על תכנון משפחה בהחלט מופיעים שם, כשהידוע שבהם הוא זה של רבי חייא ואשתו שבוחרת שלא להביא עוד ילדים, ובאה אליו מחופשת, כדי שיפסוק מה ראוי שתעשה מבלי שיידע שזו היא".
בי חייא בר אשי היה רגיל בכל עת ליפול על אפיו, ולומר: "הרחמן יצילנו מיצר הרע"!
יום אחד שמעה זאת אשתו. אמרה בליבה: מה זאת? והרי כמה שנים שכבר פרש עצמו ממני! מפני מה אמר דברים אלו?
יום אחד היה לומד תורה בגינתו. קישטה עצמה אשתו, וחלפה לפניו הלוך ושוב.
אמר לה: מי את? אמרה: אני חרותא, וחזרתי היום. תבעה למשכב. אמרה לו: הבא לי את הרימון הזה, שבקצה הענף הגבוה. קפץ והביא לה. כשחזר לביתו, הייתה אישתו מדליקה את התנור. נכנס והתיישב בתוכו. אמרה לו: מה זאת? אמר לה: כך וכך היה מעשה. אמרה לו: אני הייתי זאת! לא השגיח בה, עד שנתנה לו סימנים. אמר לה: אני, מכל מקום, לדבר איסור התכוונתי! כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה. (תלמוד בבלי, קידושין פא/ב)
אחת הסוגיות המרכזיות שנפתחות שוב ושוב לדיון בספרות חז"ל על רקע המתח שבין לימוד התורה ובין חיי המשפחה והאישות. "אצלם זה היה או לימוד תורה או להיות עם המשפחה. אצלנו במקום תורה זה עובד הייטק שחוזר הביתה באחת בלילה, או בן זוג שרוצה לצאת לפוסט דוקטורט בחו"ל, ולהשאיר את המשפחה מאחור. הקונספט נשמר".
אגב, מה שמעניין, זה יכול להיות הפוך: אישה למדנית מול גבר שרוצה אישה בבית. במסכת סוטה בירושלמי, יש סיפור שלם על הרקע הזה: אישה שהולכת לשמוע דברי תורה ובעלה שמעניש אותה ונועל אותה מחוץ לבית. הגדלות של התלמוד והחכמים, היא בכך שהם חושפים הכל ולא חוששים מביקורת עצמית".
טיפ 3: פרופורציות לחיים – לעצור את המרוץ – אם חמישים זה הארבעים החדש אז 20 זה ה 10 החדש ! בואו נודה על האמת עם מתנת הזוגיות מגיעה גם אריזת האחריות על החיים הפרטיים והתא המשפחתי. לא להתמכר, לקחת את הדברים בפרופורציה – קחו אוויר מידי פעם, תרימו HandBrakes ותהנו מהיום – מהרגע – מהעכשיו.
מזל טוב