פרשת בחוקותי
?כמה שווה אדם 

דבר תורה פרשת בחוקותי

כמה שווה אדם ?

השבוע אנו קוראים שתי פרשיות ("בהר" ו"בחוקותי") כשהאחרונה שבהם חותמת למעשה את ספר ויקרא. הנושא האחרון בפרשת "בחוקותי" עוסק בנושא לא-שגרתי: " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'".

התורה בפסוק זה (ובבאים אחריו) דנה במקרה של אדם הנודר נדר ייחודי, שתוכנו הרמת תרומה כספית כערכו של אדם חי. התורה דנה בשאלה כמה ישלם אדם שנדר תרומה בלשון "ערכי עלי" (כלומר אני מעלה תרומה לקודש סכום כסף השווה לערכי הכספי) או "ערך אדם זה עלי" (אותו עקרון רק בהשוואה לאדם אחר). פרטים אלו זכו להיות נידונים בהרחבה גם במשנה במסכת ערכין, אולם עדיין עומדת וצפה השאלה המרכזית שהיא:

כיצד בכלל ניתן לקבוע מהו ערכו של אדם ולפי מה ערך זה נקבע?

ספר החינוך:

לדון בערכי אדם. כלומר, מי שאמר "ערכי עלי" או "ערך פלוני עלי", שיתן לכהן כפי הערך שאמר ולא פחות, כמו שבא בכתוב מפורש בזכר ונקבה ולפי חשבון השנים, שנאמר "איש כי יפליא נדר בערכך נפשות ליי" (ויקרא כז, ב). וענין הערכין הוא מכלל נדרי הקדש, ולפיכך חייבים עליהם משום "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג), ומשום "לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב), ומשום "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג).

ומשרשי המצוה. לפי שהאדם לא ישתתף בעליונים זולתי בדיבור והוא כל החלק הנכבד שבו, וזה יקרא באדם "נפש חיה" כדמתרגם אונקלוס "והות באדם לרוח ממללא", כי שאר חלקי הגוף מתים הם, ואם יפסיד האדם זה החלק הטוב ישאר הגוף מת וככלי אין חפץ בו. על כן נתחייב לקיים דיבורו במה שהוא משתמש בו, בדברי שמים מכל מקום, כגון בהקדשות ובכל דברי הצדקות. וביתר כל ענייני העולם, אף על פי שלא נתייחדו בהן עשה ולאו, ציוו חכמים והזהירו כמה אזהרות שלא ישנה אדם בדיבורו. גם תקנו לקלל המשנה בדיבורו כל זמן שנעשה בעניין מעשה וזהו עניין "מי שפרע" הנזכר להם בהרבה מקומות, שאמרו בו: דברים ומעות [לא] קני, אבל אמרו וכו' (בבא מציעא מד.), כמו שבא בגמרא בפרק הזהב. וכבר הארכתי הרבה בשרשי שבועות ונדרים בסדר "וישמע יתרו" במצות "לא תשא" (מצוה ל).
סווג לפי שכבות גיל ומגדר

אבן-עזרא : "ודעת רבים כי זו גזרת מלך", הווי אומר: הקב"ה קבע דירוג זה,
ומכאן שהגיון החלוקה הנ"ל לא ברור עד הסוף.

רש"י :אין ערך זה לשון דמים אלא בין שהוא יוקר בין שהוא זול כפי שניו הוא הערך הקצוב עליו .
מס' השנים שעוד נותרו לו לחיות

המשנה במסכת ערכין " (משנה  ערכין ג,א).

יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד? אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע; וְאִם אָמַר: הֲרֵי דָּמָיו עָלַי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:

ומפרטים: יש בערכין להקל ולהחמיר, כיצד? אחד שהעריך, כלומר, שאמר על מי שהוא בן עשרים ועד ששים שנה: "ערך פלוני עלי", בין את הנאה שבישראל, ששוויו רב אילו היה נמכר כעבד, ובין את הכעור שבישראל, ששוויו מועט — נותן את הערך הקצוב בתורה, חמשים סלע (ויקרא כז, ג), ואולם אם אמר: "הרי דמיו עלי" — נותן את שוויו, כאילו היה נמכר כעבד בשוק.

מי שאמר (נדר) "ערך פלוני עלי" - אין שום ערך למראהו החיצוני של האדם בשיערוכו הכספי:

"אם אמר 'הרי דמיו עליי', נותן את שווייו". – מה ההבדל ???

ישנו הבדל בין המונחים "ערך" ו"דמים", ולכן קיים הבדל אם אדם אומר "ערכי עלי" או "דמי עלי".

הרמב"ם שאומר  "הדמים אינן כערכים…  האומר 'דמיי עליי' אפילו היה אותו פלוני קטן בן יומו…נותן מה שהוא שווה: דינר או אלף, כאילו הוא עבד נמכר בשוק."

הרמב"ם מסביר כי המושג "דמים" מתייחס לשוויו של האדם מבחינה חומרית, בדיוק כפי שבתקופות עבר היו קובעים את ערכו החומרי של עבד ע"פ גילו, מצבו הפיסי, מינו ועוד.

המושג "ערך" לעומת זאת מתייחס לשווי מבחינה אחרת לגמרי.

הרש"ר הירש

"כל עוד יש מסחר בעבדים, אפשר שיהיה גם לאדם שווי של דמים. שאפשר להעריך את שוויו של אדם בכוח העבודה, כדרך שמעריכים את שווי התועלת של חפץ אחר".

"ערך הוא ביטוי של שווי רעיוני והוא מבטא את שוויו הרעיוני של האדם לה' ולמקדשו, ואותו שווי הוא כללי וקבוע, הוא מתעלם מכל ייחוד גופני, רוחני, מוסרי וחברתי ועולה ויורד רק על-פי המין והגיל. אותה כלליות כבר רמוזה בלשון 'כערכך נפשות':  מתחשבים רק בעצם הנפשות וכל אדם חי הרי הוא נפש".

 סיכום

 בעולם העסקים נהוג לומר כי לכל אדם "יש מחיר". המחיר אליו מתכוונים באמירה זו מתייחס לרוב לתכונות, לתועלת שאותו אדם מציג ומכאן גם ליכולת ההשתכרות שלו. בימינו העבדות כבר אינה מצויה, אולם ישנו ערך נוסף לאדם ושאותו אנו נוהגים לעיתים לשכוח.

את הערך הזה מבקשת התורה בפרשתנו להדגיש. לכל אדם יש ערך עצמי מעצם היותו אדם, נפש חיה, וכל זה ללא תלות בערכו הכלכלי. ערך זה הוא קבוע ללא תלות בתכונות אישיות אטרקטיביות יותר או פחות –"הנאה בישראל או הכעור בישראל".

בכל חברה ישנם אנשים עם "מחירים" שונים, בהתאם לכוח העבודה שהם מביאים אתם, התועלת והתפוקה שלהם. בסולם שכזה לכאורה יש אנשים ש"שווים" יותר ויש ש"שווים" פחות. אם נדע להקדים ל"מחיר" את הערך הבסיסי והשווה שקיים בכל אדם, נבין כי לא ניתן לוותר על תרומתו ואישיותו של אף אחד ואחת. מתוך דברים אלו אני מרשה לעצמי לאחל לבני גיל- יוסף , שנכנס לעול מצוות בשבת זו: יהי רצון שתמיד תביא לידי ביטוי את הערך הטמון בנפשך, ומתוך כך תזהה את הערך המיוחד הטמון בכל אחד ואחד מהסובבים אותך. מזל טוב!