Embedded Files
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש
שלושה מפגשים על הבאר מתוארים בספר בראשית.
1. אליעזר עבד אברהם נשלח לחפש אשה ליצחק "... וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.
2. יעקב הבורח מעשיו אחיו מגיע לבאר בחרן ונתקל גם הוא בבחירת ליבו "...וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר.)
3. משה הבורח מארמון פרעה למדין פוגש על הבאר את ציפורה אשתו לעתיד ..ויִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר"
לאורך ההיסטוריה וכבר בימי קדם היוו מאגרי המים מוקד מפגש לאנשים ולמטרות שונות כפי שניתן ללמוד מתיעוד היסטורי, ארכיאולוגי וסיפורי עמים מתרבויות שונות.
לכאורה במבט ראשון בשלושת הסיפורים שלנו הבאר היא אותה סוג של באר, הסיפור מסתיים באותה תוצאה של מציאת בת זוג באופן מיקרי ורק השמות והתאריכים שונים
אך היות והתורה הינה ספר מוסר ולא אגדות עמים אם נעמיק נראה כי יש כאן שלושה סיפורים המייצגים שלוש תפיסות עולם שונות.
הייתכן ששלוש דרכים שונות יובילו את אותו היעד ?
כוחות חדשים על הבאר
אליעזר, עבד אברהם, אשר ככל עבד עשה את רצון אדוניו והיה שליחו בכל משימה מבלי לשאול שאלות בעוד אברהם רואה בו שליח,עבד, על גבול רכוש שחייב לסור למרותו
- ויאמר אברם, ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ?!
- ואל-הבקר, רץ אברהם; וייקח בן-בקר רך וטוב, וייתן אל-הנער, וימהר, לעשות אותו
- ואתם שבו לכם פה עם החמור, ואומרים המפרשים "עם מי שדומה לחמור" והכוונה לאליעזר !
אליעזר עבד קטן, נשלט, מרגיש כפי שעבד אמור להרגיש ללא עבר וללא עתיד
והנה אותו אליעזר דווקא בעת שליחותו על הבאר מפגין יצירתיות ויוזמה. אותו עבד שיכל לפעול בגישת "הראש הקטן" בחר "להגדיל ראש" ולפעול בניגוד לאינסטינקטים המתבקשים מאדם שכל חייו עושה את רצון אדונו !?
השני יעקב,
איש תם יושב אוהלים, אחיו החלש של עשיו , מתומרן ומונחה על ידי אימו רבקה, נאלץ לברוח מאחיו לחרן
ולא נטעה אם נאמר שיעקב מגיע לבאר בחרן על שאריות הבטחון העצמי האחרונות שהיו לו (אם היו) חסר כל, עם עבר שלא פשוט לזכור ועם עתיד שלא ברור לאן מוביל
ולמרות זאת על הבאר יעקב פועל הפוך מכל מה שהיינו מצפים ממנו לפעול : "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ"
מאיפה לו הכוחות ? איפה היה יעקב הזה כשעשיו איים עליו ?
פתאום יעקב התמים והעדין מתגלה כבעל תושיה, מפגין את כוחו וגולל את האבן מעל הבאר וזוכה בתשומת ליבה של רחל, בחירת ליבו ?!
והאחרון משה רבינו,
אשר בשלב זה עדיין הינ ורבינו כי אם נסיך מצרי המחופש לרועה צאן מדייני בורח מאימתו של רעמסס מלך מצרים. משה בורח כל עוד נפשו בו ממצרים לכוון מדיין ומגיע לבאר.
גם כאן לא נטעה אם נאמר כי משה מרגיש באותם הרגעים צמא, חסר אונים, מבולבל עם עבר מפואר וללא כל עתיד ברור.
בראשו בוודאי מתרוצצות מחשבות "מדוע עשיתי זאת?", "איך הרסתי במו ידי את עתידי?", מוצא את עצמו על הבאר, יושב ביגונו וצערו על עולמו אשר אבד.
והנה מתוך רגעי המשבר שלו, הוא רואה את הרועים מציקים לציפורה ומוצא את כוחותיו אשר גלגלי הצדק מניעים אותם ומציל אותה מידי הרועים. !
לאבד את החוף ולמצוא את האופק
עבד חסר עצמאות ויוזמה, איש תם ועדין ונסיך מיצרי מבולבל כולם מוצאים את יעודים דווקא על הבאר, האם יש כאן מכנה משותף ? האם יש כאן מסר סמוי ?
היה זה כריסטופר קולומבוס שאמר "אתה לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס עד שיהיה לך את האומץ לאבד את מראה החוף"
שלושת המפגשים הללו מציגים בפנינו שלושה אנשים שונים אשר על הבאר במרחב הציבורי מגלים כי הם יכולים גם אחרת. המרחב הציבורי, מקום בו אין מי שיכיר אותם מאפשר להם לשנות ממנהגם ולהפיק מעצמם כוחות ומעשים אשר מהווים נקודת מפנה בחייהם ובסיפורי המקרא הקשורים בהם.
אליעזר יוצא מבית אדוניו, פועל מתוך מקום של עצמאות ומוצא אשה ליצחק, וסולל את הדרך לדור ההמשך של אברהם, יעקב, מוצא את רחל ומקים את משפחת ישראל, משה, מוצא את יעודו והופך למנהיגם של ישראל.
מי שמשנה את מקומו, מוצא את עצמו במציאות בלתי מוכרת ימצא בהכרח כוחות חדשים ויגיע להשגים.
כולנו חוווים תקופה מאתגרת המציאות משתנה ואנו נאצלים לשנות ממנהגינו ומדרכינו כדי להתאים את עצמינו למציאות החדשה.
לפעמים, כדי לגלות את עצמינו מחדש עלינו לצאת מהשגרה, להרחיק עד מעבר לאופק הבטוח ,לשבת על באר המים במקום בלתי מוכר ובלי "לדפוק חשבון" לפעול על פי צו ליבינו ומצפונינו – התוצאה ברוב המקרים תפתיע אפילו אותנו.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מדות:
ועם הארץ הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיו לו קצת מעלות המדות:
וביישן ידוע. וקפדן הוא מי שמקפיד על כל דבר וכועס:
וענין השתדל הרגל נפשך ומשוך אותה לקנות המעלות ואחר שאין [שם] אנשים חכמים שילמדוך הוה אתה מלמד את עצמך ותרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גברא עמיה:
ואמרו שהתורה לא תמצא בבעלי הגאוה והגסות ולא בהולכי ארצות רחוקות וסמכו זה לפסוק על צד המליצה ואמרו לא בשמים היא לאמר וגו' ולא מעבר לים היא וגו' אמרו לא בגסי הרוח היא ולא במהלכי מעבר לים היא:
בור - ריק מכל דבר, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ. תרגום והאדמה לא תשם [בראשית מ"ז], וארעא לא תבור:
ולא עם הארץ חסיד - אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן:
ולא הביישן למד - שהמתבייש לשאול שמא ילעיגו עליו, ישאר תמיד בספקותיו:
ולא הקפדן - הרב שמקפיד על התלמידים כששואלים אותו, לא ילמד כראוי. אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים - דכתיב (דברים ל,) ולא מעבר לים היא, אין התורה מצויה באותם שהולכים מעבר לים [עירובין נ"ה ע"א]:
ובמקום שאין אנשים - לישב בראש ולהורות הוראות:
אין בור ירא חטא. עיין בפרק דלקמן משנה ט'. ובפי' הר"ב שם: עם הארץ. מפורש בדברי הר"ב במשנה י' פ"ה:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים. אמר כל לפי שאפשר וכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם. כענין ר"א בן חרסום. או אילפא וכאילו רבים הביאום המפרשים. מדרש שמואל. ופירש עוד בשם החסיד דאמר מחכים שהוא פועל יוצא וחוזר למה שאמר ואין הקפדן מלמד. ואמר שכל המרבה בסחורה אינו מחכים. כלומר שבעתות הפנאי ילמד לאחרים אבל לא יחכימם.
המרבה בסחורה. דוקא קאמר המרבה. דבלא משא ומתן להחיות גופו גם תורתו אינה מתקיימת כדאמרינן לקמן אם אין קמח אין תורה. ואמרינן נמי לעיל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ:
השתדל. ענינו ההרגל והמחשבה לדבר. ותרגום ויאבק איש עמו [בראשית ל"ב] ואשתדל גברא עמיה. הרמב"ם:
(יט) (על המשנה) כל. אמר כל לפי שאפשר וכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם, בענין ר"א בן חרסום או אילפא ודומיהם. מד"ש. ואמר מחכים, פועל יוצא, שלעתות הפנאי ילמד לאחרים אבל לא יחכימם:
(כ) (על המשנה) המרבה. דוקא קאמר המרבה. דבלא משא ומתן להחיות גופו, גם תורתו אינה מתקיימת. כדאמרינן לקמן אם אין קמח אין תורה. ואמרינן יפה ת"ת עם דרך ארץ:
(כא) (על המשנה) השתדל. ענין ההרגל והמחשבה לדבר. ותרגום ויאבק איש עמו, ואשתדל גברא עמיה. הר"מ:
ואל תאמן בעצמך עד יום מותך: פ' תפלת השחר (ברכות דף ל'.) ובירושלמי דשבת גרסינן מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה ואל תאמין בעצמך עד יום זקנתך אמר כגון אנא אתת חדא רוחא דמות איתתא ונסיתיה שרי תהי בה אמרת ליה לא תיצוק רוחא אנא זיל אישתוי לחברך ע"כ:
ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופן להשמע: בפי' רעז"ל צריך להיות כי זה יביא בני אדם לטעות בדבריך ושמא יטעו וכו'. עוד בפירושו ז"ל צריך להיות והגרסא היא לפי פי' זה שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע אבל רש"י ז"ל וכו' ונכ"י שאי אפשר לְהִשָׁמַע שסופו לְהִשָׁמֵע:
ואל תאמר לכשאפנה וכו': ביד פ"ג דהלכות ת"ת סי' ו':
יכין
הוא היה אומר אין בור ירא חטא: בור הוא אדם בער וריק, והוא כשדה בור, שלא נזרע בלבו גם תורה גם ד"א, מוסר, ודרך ישרה. והוא גרוע יותר מע"ה שיש בו עכ"פ דרך ארץ [כסוטה דכ"ב א]. ואדם בור כזה, אפשר שיהיה ירא אלהים ושלא יחטא, אבל כל עבודתו בצדקת ויושר, אינו רק מיראת עונש, וכל חיוביו לאלהים ואדם, הם כנימוסים מוכרחים בעיניו. והוא אינו עושה אותן משום שירא מהחטא עצמו שיהיה לתועבה בעיני ה', כי לא התעוררו בנפשו אהבה וחיוב הראוי לאלהים ואדם:
ולא עם הארץ חסיד: הרבה מיני ע"ה יש [כרא"ש ס"פ אלו עוברין]. והכא מיירי באדם המוני, שהדריכו אותו במדות ישרות, רק שלא למד תורה ולא הורגל לפני חכמים לראות מעשיהם והנהגותיהן. לכן אי אפשר שיהיה חסיד, לילך לפנים משורת הדין, דלדבר זה צריך הרגל לראות עשיית מעשים כאלו, שיקנו רושם בנפשו:
ולא הביישן למד: דהחושש שיפגום כבודו כשישאל על דבר עמום או תמוה שיראה בספר או שישמע ולא יבין, מפני שירא שיחזיקוהו כחסר דעת, הוא נשאר חסר דעת תמיד:
ולא הקפדן מלמד: מי שהוא קפדן וכעסן, אינו ראוי ומסוגל להיות מלמד לתלמידים או מורה לעדה, דמלבד שע"י הכעס יסתלק חכמת המלמד באותו שעה להסביר דבריו יפה [כפסחים ס"ו ב], ויתבלבלו דעת משמיע ושומע. בל"ז איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו, הוא הרב או המורה שהוא ככבשן אש היורה זיקים חצים ומות סביבו בזעף ובחימה. ואולם דברי חכמים בנחת נשמעים. [ומ"ש חז"ל [כתובות ק"ג ב] זרוק מרה בתלמידים היינו כשמתעצלים מלהשגיח יפה. וגם אז לא יעיר הרב כל חמתו. וכ"ש הדורש טוב לעמו, לא יהיה רק כזורק מרה. שכשיגיע אל השומע כבר נפסק הכעס מהמשמיע, שחובת הרב לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו, בחיקו ישא עלות הנלאים, ובדברי חן ואהבה יקרבם תחת כנפי השכינה. למען יכירו כי אוהבם אמיתי הוא, המיעצם רק לטובתם]:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים: דכשמסובב בטרדות, אפי' בסחורה דצריך נמי השכלה, אפ"ה לא ראי זה כראי זה, ובא זה ואיבד את זה, שע"י שמחשבותיו מפוזרים, לא יחכים א"ע או אחרים. וכמ"ש חז"ל [עירובין נ"ה א] לא מעבר לים היא, לא תמצא ד"ת בסוחרים הפורשים לים:
השתדל להיות איש: כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו. יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה. וי"א דה"פ אפי' במקום שאין אנשים ואתה הבינוני עומד בין הננסין, שיתדמו כאילו אתה באמת ענק נגדם, השתדל להיות איש, ולא תסתפק במעט חכמתך כי רבה היא בעיני העניים האלו. וי"א לעניין צניעות קאמר, דהצנע לכת עם אלהיך [כברכות כ"ח ב]:
בועז
Page updated
Google Sites
Report abuse