הפרד ומשול – אפשר לחבר הפכים בכוח

הפרד ומשול – אפשר לחבר הפכים בכוח ?

בשנת 2024, מונחים צבאיים כמו "הפרד ומשול" חזרו לתודעה שלנו

הוא מצטרף לעוד כמה פניני לשון כגון "אסטרטגיית נסיגה", "התמקדות במטרה", "קו ראשון" ועוד.

"הפרד ומשול" אסטרטגיה שנוצרה על ידי הסנאט הרומאי לפני אלפי שנים, נועדה לשמור על שליטה דרך פיצול כוחם של המתנגדים. מקיאבלי, בספרו "אומנות המלחמה," הרחיב את התפיסה הזו והציע ליישם אותה גם בשדה הקרב ובזירה הפוליטית.

בעידן המודרני, רעיון זה מצא את דרכו גם לתכנון אלגוריתמי בפרויקטים מורכבים. "אלגוריתם הפרד ומשול" שפותח במטרה לפתור בעיות מורכבות תוך פירוקן לתתי-בעיות קטנות יותר הפך לפופולרי.

על פניו, נראה ש"הפרד ומשול" יכולה להיות גישה נהדרת ואינטואיטיבית לפתרון בעיות סבוכות, קונפליקטים עיסקיים ואי הסכמות בפרוייקטים מורכבים

אך המציאות מראה אחרת – לגמרי אחרת ! הפרד ומשול – מגביר את הסכסוך ולא מקרבת פתרון

בתאוריה – הכל נשמע מקסים, אך בשטח שימוש בטכניקת "הפרד ומשול" (פרק את הבעיה לחלקים קטנים ונסה לפתור כל חלק בנפרד) עלולה להשפיע לרעה על הצדדים ולגרום לשלוש בעיות עיקריות:

א.      הגברת העימות: כל צד מתמקד רק בחלק שלו ופועל למימוש האינטרסים שלו, ולא במציאת פתרון כולל. (שנינו זה נגד זה)

ב.      התרחקות בין הצדדים: ניכור ! כל צד מנסה להצדיק את עמדותיו ומתרחק מהצד השני

ג.       העמקת הפערים: פיצול הבעיה יכול להוביל לכך שהפערים והמתחים הקיימים בין הצדדים יתחדדו, במקום להתמוסס.

היטיב לנסח זאת יוליוס קיסר במשפט "באתי, ראיתי, ניצחתי."
אמנם המטרה מושגת, אך בדרך נגרמים נזקים רבים לאנשים ולארגון. לעיתים, במקום לפתור קונפליקטים, גישת "הפרד ומשול" רק מקשה על מציאת פתרונות ומעמיקה את הפערים בין הצדדים השונים.

הפרד ומשול – עם טוויסט

קונפליקטים עסקיים בפרויקטים או בסיטואציות עסקיות הם חלק בלתי נמנע מהעולם העסקי. בין אם מדובר בהבדלי דעות בין צוותים, חוסר הסכמה בין שותפים או עימותים בתוך ארגון, קונפליקטים עלולים לעכב את התקדמות הפרויקט, לפגוע במוטיבציה, ובמקרים חמורים אף להוביל לכישלון. בדרך כלל, נוטים לראות את המצב כמשחק סכום אפס, שבו אחד הצדדים חייב לנצח, בעוד השני מפסיד.

במקום הפרד ומשול, הפרד ו"משוך"

בבסיס התפיסה עומדת ההנחה שיחד עם פיצול הבעיה "הפרד" חייבים לטפל גם בצד החיבור "משוך". אם נתמודד רק עם חלקי הבעיה ונזניח את חיבור הצדדים להגיע לפתרון מוסכם – נפספס.

לא לדחוף – למשוך !

ניוטון כבר לימד אותנו על חוק הפעולה והתגובה, אם נדחוף את הצדדים בכח – הם יגיבו בחזרה באותו הכח, ולכן "נמשוך" במקום לדחוף.

אנו לא דוחפים את הצדדים בכוח לפתרון (מגנטים הפוכים לא יתקרבו) אלא פועלים ליצירת משיכה לאזורי הסכמה משותפים (אינטרסים משותפים, עמדות ותפיסות משותפות, בסיסי הסכמה ועוד) ויהפכו את פתרון הבעיה לאתגר משותף של הצדדים ולא לתחרות.

"הפרד ומשוך" – הלכה למעשה

גישת "הפרד ומשוך" מציעה חלוקה חכמה של הבעיה לבעיות קטנות יותר ומשיכה של כל הצדדים לכיוון הפתרון. כך ניתן למקד את האנרגיה המשותפת במציאת פתרונות מעשיים במקום בניהול קרבות עקרים.

הגישה מבוססת על טכניקות גישוריות וותיקות (שנינו מול הבעיה, עקרון הפירוק במו"מ ועוד) וניסיתי לפשט אותה באופן שכל מנהל יוכל ליישמה הלכה למעשה כבר בעימות הקרוב:

הגישה מבוססת על ארבעה מרכיבים עיקריים

1. חלוקת הבעיה: אנו מפרקים את הבעיה המרכזית למרכיבים קטנים יותר, כך שכל מרכיב קטן יותר ניתנת לטיפול בנפרד. כך נוכל להתמודד עם בעיות באופן שלב אחרי שלב, במקום להיתקל במורכבות אחת גדולה שמקשה על פתרון.

2. משיכה לכיוון הפתרון: אנו מניעים כל צד להתמקד בחלק מהבעיה תוך שמירה על מטרה משותפת. רעיון זה מתבסס על עקרון המשיכה – אנו מושכים את הצדדים לעבודה על בעיות משותפות תוך יצירת קשרים חיוביים שמקדמים את פתרון הבעיה הגדולה.

3. שיתוף פעולה ממוקד: במקום להתרכז בניצחון צד אחד על פני השני, אנו מקדמים שיתוף פעולה ממוקד שפותח את הדרך לפתרון כולל. נגדיר מדדי הצלחה לקידום הפתרון יחד בהסכמה, ונוודא שהם לא נשארים באוויר, אלא מושגים.

4. זיהוי סגנונות ההתמודדות עם קונפליקט:  נלמד את הצדדים (והאנשים מאחורי העימות) ניתן דגש לסגנון ההתמודדות האישי שלהם עם קונפליקט ובינהם הנמנע, התחרותי, הוותרן, ומשתף הפעולה. זיהוי הסגנונות מסייע להתאים את אסטרטגיית הפתרון לכל צד בצורה אפקטיבית.

ניסיתי לרכז את הסגנונות ומספר המלצות מקדמות וממה להמנע